בן זהרה וניסים, נולד ביום י"ב בתמוז תר"ץ (8.7.1930) בעיר דמאר, תימן. בילדותו למד ב"חדר" ובתלמוד-תורה ומשם המשיך ללמוד בבית-המדרש של הרב יוסף דהרי בעיר הולדתו, שם נתגלתה חריפותו ושנינותו. שלום היה בקיא בהילכות שחיטה ובמדרשים. מנעוריו שאף שלום לעלות לארץ-ישראל, ואסף סביבו חבורה של צעירים שאף הם שאפו לעלות ארצה, אפילו ללא רשות הוריהם, על אף שהיו קטינים. בשנת תש"ב (1942) נטל מהוריו כסף ותכשיטים על-מנת לממן את הוצאות הדרך, הגיע לעיר הנמל עדן ועלה על אונייה שהובילה אותו למצרים. במשך כל המסע הסתתר במקום מחבוא ונוסעים דאגו לו למזון ומשקה. ממצרים הגיע לארץ-ישראל ללא קרוב ומודע והתיישב בשכונת מכבי החדשה בתל-אביב.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב והוצב בחיל השריון ובחטיבת "גבעתי". בליל 17-18 ביולי 1948 נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב, ואחד היעדים היה הכפר בית-עפה. פלוגתו תקפה את הכפר מדרום, אך לא הצליחה לפרוץ את ביצורי המצרים ונאלצה לסגת נוכח כוח עדיף. בין הנפגעים היה שלום, שנעדר בפעולה. השאיר הורים ושתי אחיות.

ביום י"ד בשבט תשי"א (21.1.1951), נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.